הפרשיות — יופי לצד אופי

כשבאים לקנות פרשיות, הדבר הראשון שתופס את העין הוא הכתב. פרשיות יפות, שורות ישרות ואותיות אחידות יוצרות מיד תחושה של הידור.

אבל כאן בדיוק צריך להיזהר: כתב יפה אפשר לראות — הידור אמיתי צריך לדעת לבדוק.

במשך שנים של כתיבה, הוראת הכתב, ליווי סופרים ובדיקת תפילין, ראיתי כתבים מרשימים מאוד שלא תמיד עמדו באותה רמה מבחינה הלכתית ומבחינת מסורת הכתב. לא מעט אנשים פונים אליי לפני קניית פרשיות, ואף מבקשים דווקא סופרים שלמדו אצלי ושאני מכיר אישית.

הניסיון הזה חידד אצלי שהעולם מבין כי השאלה אינה רק איך נראה הכתב, אלא מי כתב אותו ומה עומד מאחוריו. יופי הוא בהחלט מעלה ונוי מצווה — אבל הוא בא לאחר היסודות.

הסופר והכתב

ראשית, הסופר: צריך להיות ירא שמיים, בעל תעודה מוכרת, בקי בהלכות סת״ם וחוזר עליהן בקביעות.

ראוי שיקפיד על טבילת עזרא, ובתפילין יש עדיפות לסופר ימני בטבעו.

מסורת הכתב קודמת ליופי

יש להזמין כתב לפי מנהג הקונה — ספרדי, בית יוסף [נהוג אצל הליטאים] או כתב אר״י [נהוג אצל החסידים].

בנוסף, אין להסתפק בכתב שנראה מרשים אך אינו נאמן למסורת, ובזה צריך להתייעץ עם מי שמומחה בצורת האותיות.

אותיות שחורות

יש להקפיד שהאותיות יהיו שחורות היטב.

קלף, הנהגות, פתוח וסתום

קלף עבודת יד בכשרות מהודרת, שלא גירדו ממנו את הליצה.

לנוהגים על פי רבינו האר״י יש להקפיד על ראשי השורות, ובכתב ספרדי או כתב האר״י — על חילוקי שם הוי״ה כדעת הזוהר.

גם את שיטת הפתוחות והסתומות, כהט״ז או כהרמב״ם, יש לסכם מראש.

לא מספיק „עבר מחשב”

אני ממליץ על הגהת מחשב ושתי הגהות גברא, ועדיף בידי מגיהים שונים. המחשב מצטיין באיתור חסירות ויתירות;

המגיה בוחן את צורת האותיות, הדיבוקים, ההפסקים, המרווחים, התגים ומסורת הכתב. שני סוגי ההגהה משלימים זה את זה.

הגהה עושה מגיה

גם „עבר הגהת מחשב” אינו מספיק. מי שמפעיל את המחשב צריך להיות מגיה מוסמך ולהבין את ההתראות; כבר נתקלתי במקרים רבים שבהם המחשב זיהה בעיה והאדם ביטל אותה.

הגהה לאחר תיוג

חשוב גם שההגהה תיעשה לאחר התיוג, שכן התיוג עצמו עלול ליצור בעיות חדשות.

בקניית פרשיות לא קונים רק את מה שהעין רואה — קונים גם את כל מה שנעשה עד שהפרשיות הגיעו לעין.

שבת שלום, ושנזכה להדר במצוות מתוך ידיעה, דיוק ויראת שמיים.

יוחאי אוחיון — ראש מכון אמנות הסת״ם
מומחה בהוראת הכתב הספרדי