עשיית התגים לסתם

חלק ניכר ממקצועות הקודש ביהדות, הוא בלי ספק מקצוע הסת”ם, אך בעוד שרוב האנשים מכירים את סופר הסת”ם, זהו בהחלט רק אחד מני כמה ממלאכות הקודש בתחום זה, ונמנה את חלקם: סופר סת”ם, מתייג, מגיה, מכניס פרשיות וקושר הרצועות, והסוחר או בעל חנות תשמישי הקדושה.

היום נדבר על המתייג ועבודתו: לאחר שסיים הסופר את הכתיבה, מעביר הוא את הסת”ם שברשותו אל המתייג, אך נדייק שיש סופרים  המתייגים בעצמם, אמנם מצויים הם ביותר בציבור האשכנזי, סופרי הסת”ם הספרדים ברובם כותבים בלא תיוג, ומעבירים הלאה למתייג.

במאמר זה נבאר את המקור לתגים, ואת האותיות שצריך לתייג.

המעוניין להרחיב את הדברים, ללמוד ולרכוש את מקצוע התיוג, מוזמן להירשם לקורס תיוג שמטעם המכון.

המקור לתגים

תגים לאותיות

[1]אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שעלה משה רבינו למרום, מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים לאותיות [התגים שמעל אותיות התורה], אמר משה לפניו- רבונו של עולם, מי מעכב על ידך, להשאיר את האותיות בלי תגים,שאתה צריך להוסיף עליהן כתרים אלו.

אמר לו הקב”ה אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ [על כל תג ותג] תילין תילין של הלכות, וכו’.

תיוג באותיות ‘שעטנז- גץ’

[2]אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה זיונים, ואלו הן [3]‘שעטנז- גץ’.

תיוג באות בי”ת

תג האות בי”ת, נזכר [4]בירושלמי: מפני מה יש לבי”ת שני עוקצים אחד למעלה ואחד לאחוריו? אומרים לבי”ת מי בראך? מראה להם בעוקצה של מעלה, ומה שמו? מראה להם בעוקצה שמאחוריה לצד אל”ף, רוצה לומר אחד שמו, וכו’ [עיין הערה].

תיוג באות דלי”ת

כתב [5]הר”י אסכנדרני שיש שכתבו שאע”פ שדלי”ת לא נמצא בפירוש, מאחר שמצינו בפירוש שיש לתייג הה”א וכל ה”א תחילתה כתובה דלי”ת א”כ יש לתייג הדלי”ת כה”א, עכ”ל.

תיוג באות ה”א

[6]שאלו חכמים מה טעם יש לאות ה”א תג בגגו וכו’. פירש רש”י, תג: כתר קטן יש בסוף גגו דה”א, אולם [7]ר”ת פירש, שגג האות בולט לימין שלא תהא הה”א נראית כרי”ש אלא כדלי”ת, וסיימו התוספות שנראה כרש”י.

תיוג באות חי”ת

[8]אמר רב אשי ראיתי את הסופרים של בית רב “דחטרי להו לגגיה דחית”

ופירש רש”י: שהיו עושים חוטר כעין [9]תג בגג האות חי”ת.

סיכום

נמצא שהוזכר בתלמוד אותיות שעטנ”ז ג”ץ, [10]ה”א וחי”ת. ובירושלמי אות בי”ת, ור”י אסכנדרני השוה אות דלי”ת לה”א.

התגים כחרב וחנית

[11]כתב בספר אגרת הטיול (חלק הסוד אות ש) שעטנ”ז הוא אותיות שט”ן ע”ז, והם שני מקטרגים גדולים, וג”ץ גם כן שם מקטרג אחד, והתגים שעליהם הם כמו חרב וחנית להנצל מהם.

האותיות שצריך לתייג

אותיות שעטנ”ז ג”ץ

• [12]צריך לתייג אותיות שעטנ”ז ג”ץ, [13]והוא הדין צדי”ק כפופה ונו”ן פשוטה.

בד”ק חי”ה, ומלאכ”ת סופ”ר.

• [14]ועפ”י הקבלה יש לתייג אותיות בד”ק חי”ה, ויזהר שיהיו התגים קטנים שלא יקלקלו את האותיות. ואותיות מלאכ”ת סופ”ר נותרות בלא תגים.

וא”ו בשם הוי”ה

• [15]יש המתייגים אות וי”ו משם הוי”ה, ונהרא נהרא ופשטיה.

אות חי”ת

• [16]יש שעושים באות חי”ת [17]מקל גדול בגגה השמאלי בסופו כשיטת רש”י, ללא תג נוסף. [18]ויש שעושים רק תג במקום המקל בסופה.
•  

אות יו”ד

• [19]נהגו בני ספרד לתייג את האות יו”ד, ויזהר לתייג קטן ודק, שלא תתקלקל צורת האות, ויהיה נראה כוא”ו מורכב על גבי יו”ד, וכן לעשותה באמצע גג היו”ד, ולא בסוף צד ימין, ובני אשכנז לא נהגו לתייגה.
• יש שנהגו לתייג אותיות נוספות, והובא בטור בשם ספר שימושא רבא. [ראה תמונת מזוזה]

עוד בעניין התגים, עשיית התגים הנכונה, נמצא בחוברת אומנות התגים, וכן בקורס המלא למתייגים.

המעוניין להרחיב את היריעה, ללמוד ולרכוש את מקצוע התיוג, מוזמן להירשם לקורס תיוג שמטעם המכון.

להרשמה התקשר עכשיו: 053-4177677

———

[1] מנחות כט: תמצית דברי הגמרא, עפ”י פירוש רש”י.

[2] שם

[3] והוא הדין לצדי”ק ונו”ן פשוטה [בשפה המדוברת, צדי”ק ונו”ן סופיות] רש”י שם.

[4] חגיגה פ”ב ה”א, הובא בב”י או”ח סי’ לו משם ספר ברוך שאמר, אות ב, ובאות ב השני כתב הב”י: שהעוקץ שעל פניה נהגו הסופרים לעשותו כמין מקל לנוי.

[5] הובא בב”י סו”ס לו

[6] מנחות שם

[7] הובא בתוספות ד”ה דחטריה

[8] שם

[9] אולם רבינו תם [הובא בתוספות ד”ה דחטריה] פירש, שהיו עושים כעין חטוטרת של גמל באמצע האות חי”ת.

[10] לפירוש רש”י  כמ”ש לעיל.

[11] הובא במ”ב סי’ לו ס”ק טו

[12] ש”ע (סי’ לו  ס”ג).

[13] מ”ב (ס”ק יג), בשם רש”י.

[14] כן מבואר ברבינו האר”י ז”ל (שער הנקודות פ”ו) ויעוין שם שנתן טעם בסוד, קול יעקב (אות טז, יח). ועיין בספר אמת ושלום להרש”ש (שאלות מחכמי תוניס שאלה ע, הביאו קול יעקב אות טז*), שנשאל בעניין התגים הנוספים המובאים בספר מצת שימורים בשם כתבי האר”י, והשיב שחלילה להוסיף על שלשה שעטנ”ז ג”ץ ואחד בבד”ק חי”ה, ואין עוד מלבדם, וכל המוסיף גורע ומגרעות נתן ח”ו, עכ”ל.

[15] קול הרמ”ז (תיקון יא אות ב), וכ”כ בספר מצת שימורים (שער תפילין שעטנ”ז ג”ץ) שעל כל שם הוי”ה שיכתוב יעשה כן, וכן משמע מדברי הרב קול יעקב שהזהיר הסופרים בתג שעל הוי”ו שלא יקלקלו, דפשיטא ליה שיש לתייגם. ועיין יריעות שלמה (ח”ב שער התמונה עמ’ רמד ועוד) תמונת התפילין של הרב נועם אלימלך ועוד, שתייגו הוי”ו באותיות שם הוי”ה [עיין שם כל המעשה בהתפילין הנ”ל], וכן כת”י של הרה”ק מקאמרנא {שם עמ’ רמח] שתייג הוי”ו דהוי”ה, וכן בכת”י המקובל מהר”י פתיא [שם עמ’ רנד רנה], וכן בכת”י בעל כף החיים וקול יעקב המקובל רבי יעקב סופר [שם עמ’ רנה], ויש שלא תייגו. וע”ע בספר יריעות שלמה (ח”א פי”ד הערה 3). וכיון שיש סימוכין לשני המנהגים, כל אחד יעשה כמנהגו.

[16] במ”ב (סי’ לו, במשנת סופרים אות חי”ת) כתב, וז”ל: ומקל [הוא כמין תג גדול] יעשה לה בראש רגל השמאל, ולא באמצע. וציין מקורו לחידושי רע”א, ושם כתב, שאם עשה המקל באמצע הגג אין זה לא כרש”י ולא כר”ת, שהרי הב”י הביא מהא”ב [בשם הגה”מ] לתרץ הקושיא על רש”י מאותיות דר”ע דאיתא שם שחי”ת אין לו כתר, ויישב דמקל בצד שמאל שרגילים הסופרים לעשות אף בשאר אותיות [ליופי הכתיבה, ונקרא בפי הסופרים קו פתיחה] אינו כתר, ואם יעשה המקל באמצע הגג לא יועיל תירוץ זה, דבאמצע אין הסופרם רגילים לעשות כן.  וכן הוא בשאילת משה- שערי הכתב (להגרמ”ש קליין, עמ’ תמט) כתב, כי מבואר בראשונים שאין חסרון במה שמוסיף חוטרא דרש”י בנוסף על חוטרא דר”ת, ומה שמפורש באותיות דרבי עקיבא שחי”ת אין לו כתר, ע”ז תירצו הראשונים (ספר התרומה, והגהות מיימוניות- פ”א מתפילין הי”ט) בכמה דרכים:  א. שאין לו כתר, היינו שאין צריך אבל מותר לעשות.  ב. כיון שעושה בצד שמאל בקצהו, אינו ניכר כתג אלא כדרך כתיבת סופרים שעושין כן בתחילת הכתיבה [הנקרא קו פתיחה].  ג. בצד ימין אין כתר. ולכן לדעתם יעשה רק מקל בסוף גגו ולא יעשה תג בנוסף.

[17] הבאנו בהערה הקודמת בשם המ”ב, לעשות מקל שהוא כמין תג גדול, והראה מקום לב”ח, וטעמו שם: שבגמרא אמרו ‘חטריה לגגיה דחי”ת להורות שחי הוא ברומו של עולם’ ועוד טעם לזה הביא, כדי לעשות הבדל נוסף בין הה”א לחי”ת. ולכל טעם בפני עצמו היה די בתג קטן, אך כדי להורות לשני הטעמים יש לעשותו גדול. אמנם בא”ב (הקצר) שהובא בב”י כתב: ומקל ‘קטן’ יהיה עליה בצד שמאל, וכן העתיקו להלכה הלבוש וש”ע הרב וקסת הסופר. ומנהג הסופרים בני אשכנז לעשותו גדול.

[18] יריעות שלמה (ח”א צורת האותיות, אות חי”ת) כתב, שיש לעשות תג בלבד, ובזה יוצאים גם לדעת רש”י, וכמ”ש הרב קסת הסופר (סי’ ה, בלשכת הסופר ס”ק י), שנוהגים לעשותו באמצע הראש

[19] בקול יעקב (סי’ לו אות יב- יג) נראה בפשטות [ככל אותיות בד”ק חי”ה] שיש תג על היו”ד. ובהלכה ברורה (סמ”ח ושעה”צ ס”ק קכ) כתב שכך המנהג הפשוט, וכך היא צורת האות המובאת בשו”ת וישב הים (ח”ב סי’ ה עמוד צט), וביריעות שלמה (ח”א צורת האותיות אות י). ובשו”ת שבה”ל (ח”ח סי’ יב אות ד) כתב, וז”ל: בעניין הכתיבה הספרדית שעושים תג על היו”ד ולפעמים הוא גדול, אם הוא קטן ודק באמצע הגג, יש להכשיר בפשיטות, גדול אך דק, הרבה פעמים נראה כיו”ד וכשר, גדול ועבה עד שנראה ממש כוא”ו מורכב על יו”ד רוב פעמים פסול, ועכ”פ צריך להתבונן אם להכשיר, ואם קו כזה בסוף צד ימיני של היו”ד נשתנה לגמרי צורת היו”ד ונוטה לפסול. וביריעות שלמה (ח”א פי”ד הערה 18) העלה דהכל תלוי בקריאת התינוק, ובני אשכנז שאינם מתייגים את היו”ד כנראה לומדים שתג שעושים בצד שמאל הוא תג דבד”ק חי”ה, ואין צורך בעשיית התג של צד ימין ואין לו מקור.

עשיית התגים לסתם