בקורס הכנסת פרשיות נלמד בעז”ה חשיבות ידיעת קשר של תפילין, פרקטיקה נכונה לקשירה, ואת השיטות והמנהגים השונים. כמו כן הדרכה שלב אחר שלב לעשיית הקשרים בתמונות מאירות עיניים, ניתן למצוא בספר יסודות התפילין שחובר על ידי הרב יוחאי אוחיון מנהל המכון, מספר זה לומדים בקורסים שמועברים על ידי הרב.
[1]תלמיד חכם צריך לדעת 3 דברים, ויש אומרים: 6 דברים!
מצינו בתלמוד (חולין ט.) אמר רב יהודה, אמר רב: תלמיד חכם צריך [2]שילמוד ג’ דברים- [3]כתב, [4]שחיטה, [5]ומילה.
ורב חנניה בר שלמיא, משמיה דרב אמר: אף קשר של תפילין, ברכת חתנים, וציצית.
וסיימה הגמרא שרב יהודה שלא מנה קשר ברכת חתנים וציצית, סבר כי [6]מצויים הם, [7]והלכך הכל בקיאים בהם ואין צריכים לימוד, ע”כ דברי הגמרא.
[8]כתב המאירי: אע”פ שהוא יודע עיקרי הדברים ואין מטכסיס שלו להשתדל בעניינים מלאכותיים, יש דברים שראוי לו לאמן ידיו בהם, והם הכתיבה להיות חתימת ידו נאה לדין או לעדות.
ויש מפרשים בכתב שילמד תקון השטרות הצריכות לבני אדם שהרבה יודעין את הדין שאינם בקיאים לעשות נוסח השטרות כראוי, והשחיטה והמילה וקשר של תפילין וציצית.
וכן ראוי להרגיל עצמו לברכת חתנים שידע נוסח שלהם על פה, וירגיל עצמו בהם שידע לאמרן בעריבות. שדברים אלו אדם רץ בהם לתלמיד חכם, וכשאינו יודען הבריות מרננות אחריו, עכת”ד המאירי.
קשר של תפילין הלכה למשה מסיני
[9]אמר ה’ למשה “והסרותי את כפי וראית את אחורי”, [10]אמר רב חנא בר ביזנא, אמר ר”ש חסידא: מלמד שהראהו הקב”ה למשה קשר של תפילין.
[11]מצינו בתלמוד: קשר של תפילין הלכה למשה מסיני.
[12]ופירש רש”י: קשר של תפילין יש בו אומנות שעשוי כמו אות דל”ת שיהיה נראה בה שם ש-ד-י, השי”ן חקוקה בקמטי התפר בבית של ראש כעין השי”ן, ורצועה קטנה בבית של יד כפולה ותלויה כעין יו”ד, והקשר בראש עשוי כעין ד’.
[13]וכן כתב הרמב”ם, וזה לשונו: שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן למשה מסיני, לפיכך כולן מעכבות, ואם שינה באחת מהן פסל, ואילו הן וכו’, ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת ‘דאל’.
[14]ובמקום אחר הוסיף, כי קשר זה צריך כל תלמיד חכם ללמדו ואי אפשר להודיע צורתו בכתב, אלא בראיית העין.
הלכה למעשה
[15]להלכה פסק הש”ע: יכניס הרצועה תוך המעברתא ויעשה קשר כמין [16]דל”ת בשל ראש, וכמין יו”ד בשל יד להשלים אותיות ש-ד-י עם השי”ן בשל ראש.
מסורות הקשר
צורת הקשר הוא עניין המסור דור אחר דור, ואלו ואלו דברי א-להים חיים.
בקשר של ראש: מנהג בני אשכנז ועדות המזרח שווה לקשרו כמין אות דל”ת, ומנהג ‘ספרד’ כמ”ם סתומה, שנראה כשני דלתי”ן משני צדדיו, רגלו של זה בצד ראשו של זה [וקשר נוסף נקרא קשר צאנז, כמ”ם סתומה עם חלל בפנים], [17]וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.
בקשר של יד: [18]היו”ד נמצאת לעולם בצד הלב אלא שנחלקו היכן יוצאת הלולאה, האם לצד הלב במקום הקשר [כמנהג אשכנז], או בצד שני לצד חוץ [כמנהג ע”מ וספרד].
ועיין בספרי פרק הרצועות שהארכתי בכמה עניינים חשובים בהבנת צורת הקשר, כגון: בירור מהו רגל היו”ד ומהו הגג, קשירה באיטר כשהיו”ד הפוכה, ועוד.
סדר הקשירה
[19]יכניס הרצועה תוך המעברתא ויעשה קשר כמין דל”ת בשל ראש [עדות מזרח ואשכנז, ומנהג החסידים בקשר מרובע], וכמין יו”ד בשל יד להשלים אותיות שד”י עם השי”ן שבבית של ראש.
—-
נבאר בעז”ה את החמשה [כתב, שחיטה, מילה, ברכת חתנים וציצית] בקצרה, וקשר של תפילין שבו עוסק מאמרנו, בארוכה.
העיר המהרש”א כי רש”י לא כתב שיהיה בקי בהלכות שחיטה, שודאי הת”ח צריך להיות בקי בכל דינים והלכות התורה [כדאמרינן בשבת (קיד.), איזהו ת”ח כל ששואלים אותו הלכה בכל מקום ואומרה] אלא שילמוד וירגיל עצמו בכך.
פירש רש”י (ד”ה כתב), כתב: צורת הכתיבה, שידע לכתוב שמו אילו ישב בדין או לעדות. ובמהרש”א (ח”א) נראה שהבין ברש”י, שיתרגל הת”ח בכתיבת סת”ם. והקשה הרש”ש ע”ד רש”י, דלחתום שמו שכיח טפי באגרות, והעיר שהרגיש בזה המהרש”א ולכן ביאר ברש”י שכוונתו לכתיבת סת”ם, אך תמה שלפלא שלא הרגיש שרש”י לא פירש כן. והרש”ש עצמו ביאר ברש”י ב’ פירושים: א. שיאמן ידיו לכתוב כתיבה נאה ומיושרת כאשר יצטרך לכתוב שו”ת ואגרות שלום וכיוצא. ב. אפשר שכונת רש”י על טהרת הלשון שיהא מצורף ומזוקק ובסדור יפה. ואולם הרש”ש עצמו כתב שנראה לו הכוונה בגמרא על כתיבה תמה דס”ת תו”מ וזיוניהם ותגיהן. ובמאירי כתב שתהא חתימתו נאה שישב בדין.
פירש רש”י (ד”ה שחיטה) שחיטה: לאמן ידו לכך אפילו שבקי בהלכותיה. ובפסקי הרי”ד כתב, שירגיל עצמו בכך כדי שלא יתעלף.
פירש הר”י מלוניל, שאם יגלה למקום שאין שם מוהל שימול את בנו.
תוספות (ד”ה ואידך) פירשו: שתפילין וציצית אין צריך ללמדם, מפני שהם מצויים לקנותם מוכנים, והרא”ש (אות י) הוסיף שכן הוא בציצית, וכן ברכת חתנים מצויים הרבה שבקיאים בהם ואפשר לכבדם לברך. והתוס’ במנחות (לה: ד”ה משעת) פירשו: ואידך הני שכיחן, הינו כתב שחיטה ומילה מצויים לכן יש חיוב ללמדם, אולם קשר תפילין ברכת חתנים וציצית אינם שכיחי כמוהם לכן אין חיוב ללמדם. נמצא לשניהם שלרב יהודה אין חיוב ללמוד הג’ האחרונים, ורבינו גרשום הביא שני הפירושים. ובמהרש”א העיר שלא פירשו התוס’ כרש”י כיון שכתב שחיטה ומילה מצויים יותר, מג’ האחרים.
רש”י (ד”ה שכיחן)
חולין שם
שמות לג, כג
מנחות לה:
מנחות לה., שבת סב.
ד”ה קשר של תפילין, וכן הוא ברש”י במנחות (לה:, ד”ה קשר של תפילין), ומדבריו נראה שבין קשר של ראש בין קשר של יד הלמ”מ.
הלכות תפילין פ”ג ה”א
הלכות תפילין (פ”ג ה”יג). יש להעיר כי רבינו הרמב”ם כתב זאת רק על קשר של דל”ת, ודלא כרש”י (הבאתיו לעיל) וכן העיר החשק שלמה, שבקשר היו”ד אין קפידא לדעת הרמב”ם ז”ל ולשיטתו אזיל שם, דס”ל דדוקא בדל”ת הוא הלמ”מ אבל היו”ד בשל יד אינו הלמ”מ, וציין להערותיו במנחות, עיי”ש.
סי’ לב סעיף נב
ובסי’ כז ס”ט הוסיף הש”ע, שתהא הדל”ת שבקשר מופנית לצד חוץ.
מ”ב ס”ק רלג, דיותר מכוון לדינא שיטת העושים קשר של דל”ת, וכן הסיק בקונטרס הידורי תפילין (להגר”ש דבליצקי שליט”א, עמ’ שכח) והוסיף שאף מי שיש בידו מסורת לעשות קשר דל”ת כמ”ם, ורוצה לשנות תבוא עליו ברכה שהוא העיקר. ובספר חוט שני (הלכות תפילין עמ’ קנו) כתב שמקובלים אנו מהחזו”א שכך הוא צורת הקשר בצורת ד’ כפשוטו כמו שכתב המשנה ברורה, ולא כמו שמפקפקים לשנות את צורת הד’ המקובלת. ובפסקי תשובות (סי’ לב, הערה 565) הראה מקום לדברי הבא”ח בספרו בניה על זוה”ח (תיקון ע) שכתב דכן הנכון גם עפ”י מסורת האר”י וכפי שנהגו הרש”ש והחיד”א זי”ע, ויוצא חוצץ נגד העושים קשר מרובע עיי”ש [ואני לא מצאתי שם], ועיין בתוך הספר מה שהרחבתי בג’ המנהגים.
מנחות לה: אמר רב יהודה קשר של תפילין צריך שיהא כלפי פנים, ובב”י (סי’ כז) הביא ראשונים שפירשוהו בקשר של יד, אלא שנחלקו היכן יוצאת הלולאה, האם לצד הלב במקום הקשר [כמנהג אשכנז], או בצד שני [כמנהג ע”מ וספרד].
והביא הב”י שתי השיטות בהרחבה בשם מהר”י בן חביב, וחיזק מהר”י דברי הנוהגים שהקשירה לצד חוץ, ע”ש. ונראה שהסכים הב”י לדבריו, ובבה”ל (שם, ס”ב, ד”ה המנהג) אף דייק כן מהש”ע בדרך אפשר, וכן הבין בבאר הגולה, וכ”כ הכה”ח (סי’ כז, אות יא). ובדרכי חיים ושלום (סק”א) כתב כי נראה בעליל מהא דהש”ע הסמיך באותו סעיף הדין שיש ליזהר שלא תזוז היו”ד, הוא כדי לרמז שעדיף לקשור לצד חוץ, שבכך היו”ד לא תמוש מהבית.
אולם הד”מ (שם, ס”ק א) הסכים עם המנהג הראשון שהנכון שגם הקשר וגם היו”ד יהיו לצד הלב, ובבה”ל (שם) העדיף מנהג זה, אך הוסיף כי בכל עת צריך שמירה לזה, שלא תינתק היו”ד מן הבית.
ש”ע סי’ לב סעיף נב
חשיבות ידיעת קשר של תפילין
